גמרא
פירוש
קַבְעַן פְּלָנְיָא לָא הֲוָה יָדַע מַאי קָאָמַר לֵיהּ אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא אמר[ו] לֵיהּ גַּזְלַן אֲמַר לָךְ דִּכְתִיב {מלאכי ג׳:ח׳} הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים וְגוֹ׳ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הא דתנן שופר של ר״ה של יעל – פשוטא הוא שלא חלקו על משנה ראשונהב שאמרה כל השופרות כשרין, אלא בלכתחלה נחלקו ר״י ורבנן, וזהו שאמר ר׳ לוי מצוה של ר״ה ושל יוה״כ בכפופין אבל דיעבד יצא בפשוטין. והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי אחד מן המחברים שטעה בדבר.ג והא דקתני בתעניות בשל זכרים כפופיםד – נראה דבזכרים לאו דוקא אלא בכפופים בלחוד קפיד תנא, דרישא דקתני של יעל פשוט ודאי בפשוטין בלחוד קפיד דיעל לא מיכתב כתיב ולאו אסמכתא דכלום איכא, אלא בעי פשוטים וקתני להו ביעל דאינון פשוטין וסיפא בעינן כפופים וקתני להו בזכרים.ה ואפשר לומר דקתני יעל וזכרים, לומר שאם עשה של זכרים פשוט ושל יעל כפוף פסול דלאו דרך העברתו הוא,ו ולא מסתבר.ז מ״מח פשוט של שאר חיות שגדלתןט כך כשל יעל וכפופין של שאר בהמות שדרכן בכפופים כשל זכרים לתנא דמתני׳ 1י וההיא דאמרינן לעילכ מפני מה תוקעין בשופר של איל מילתא אחריתי היא לומר שמצוה מן המובחר בשל איל ממש ולא בשאר כפופין, והא לא מיתניא במתני׳ כלל,ל וכן זו שאמרו שם למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, מצוה שנהגו בה מן המובחר קאמר, דמתניתיןמ לא קתני אלא על סדר ברכות לכתחלה ודיעבד (ו)שלא על סדר ברכות יצא,נ אלא שנהגו מצוה מן המובחר בשתים שלא על סדר ברכות ועל הסדר, ופירשתיה בספר המלחמות.סמהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א אפשר שתיבה זו שייכת לד״ה כמו שהוא במשנה, וכך צ״ל: הא דתנן שופר של ר״ה של יעל פשוט, לא חלקו וכו׳.
ב בע״א.
ג כוונתו לרמב״ם פ״א מהל׳ שופר ה״א הביאו רבינו בדרשה פ״ז והאריך בזה, עיי״ש.
ד כאן מבואר דחברי רבנו מוסבים על תעניות, ועי׳ בדרשה הע׳ 116.
ה מבואר בדברי רבינו דיותר היה סברא לומר דזכרים דוקא מלומר דיעל דוקא, שהרי הוכיח דזכרים לאו דוקא מיעל, ואולי ביאורו דהרי לר׳ אבהו בדף טז מצוה מן המובחר לתקוע באיל זכר לעקידת יצחק, והו״א דגם תנא דמתני׳ נקט זכרים מטעם זה וס״ל דגם בתענית ראוי להזכיר עקידת יצחק, ועל כן הוכיח רבינו דתנא דמתני׳ לא נתכוון לסברת ר׳ אבהו דהא יעל לאו דוקא וה״ה זכרים. אמנם בריטב״א מבואר להיפך דשם מוכיח דיעל לאו דוקא מזכרים, ואפשר דהריטב״א לשיטתו בדף טז דר׳ אבהו ה״ק למה נוהגים לתקוע בשופר של איל אחר שאין בו אפי׳ מצוה מן המובחר, ומשמע דמדייק מדקאמר למה תוקעין ולא קאמר למה חייבים לתקוע, דמשמע דהקו׳ רק על מנהג העולם, וע״כ דמה דתנן בשל זכרים לאו דוקא איל, ומכאן דגם של יעל לאו דוקא, אבל רבינו שמפרש דברי ר׳ אבהו שמצוה מן המובחר לתקוע בשל איל, הרי יש מקום לומר שזהו גם טעם המשנה, ולכך הוצרך להוכיח דזכרים לאו דוקא מיעל.
ו ומבואר להלן כז ב דאם קיצר את הרחב והרחיב את הקצר פסול דכתיב והעברתו, דרך העברתו.
ז אינו מבואר אם לא מסתבר שיהיה פסול, או דלא מסתבר דלזה כיוונה המשנה, אך מדסיים דפשוט של שאר חיות שגדולן כשל יעל כשר משמע דכפוף ועשאו פשוט פסול. ועי׳ ערוך לנר כו ב על תוס׳ ד״ה של יעל שמכשיר, וכ״מ בפמ״ג ריש סי׳ תקפו באשל אברהם.
ח אולי צ״ל: ומ״מ.
ט נראה שצ״ל: שגידולן.
י עי׳ הגהת הגרא״ז, ויותר נראה להוסיף תיבת ״כשר״ לפני המלים ״לתנא דמתני׳ ״, ובאמת אינו מובן מה ענין תנא דמתני׳ לכאן. ואולי צ״ל: ולתנא דמתני׳ ההיא דאמרינן לעיל וכו׳.
כ טו ע״א.
ל וכ״כ רבינו בדרשה פ״ו ד״ה וגרסינן בפ״ק.
מ לב א.
נ לד ב.
ס י ב, ועי׳ גם בדרשה פ״ו.
1 הגהת הגרא״ז: כשר.
הערות
Gemara
Peirush